רק האיחוד יכול

אני יודע שיש הרבה טיעונים נגד, אבל אולי בכל זאת, ערב החג, נחשוב על ממשלת אחדות?

מהר"ל מפראג מביא הוכחה מקורבן פסח על חשיבות האחדות. בין היתר הוא מראה כיצד הצטווינו לאכול את כולו ("על כרעיו ועל קרבו") ולא בחלקים, ולעשות זאת במקום אחד ("בבית אחד יאכל"). "גדול השלום", אמרו רבותינו, "שכאשר ישראל מאוחדים הם מנצחים את אויביהם". המדרש גם מביא הוכחה מבני דורו של אחאב, שהיו עובדי עבודה זרה, אך "כיוון שלא היו מספרים לשון הרע זה על זה היו יוצאים למלחמה ומנצחים". זאת לעומת דורו של דוד, ש"היו תינוקות יודעים לדרוש את התורה ארבעים ותשע פנים טמא וארבעים ותשע פנים טהור, והיה דוד מתפלל עליהם אתה ד' תשמרם, ואחר כל השבח הזה היו יוצאין למלחמה ונופלים שהיו בהם דלטורין (כלומר, מוציאי לשון הרע)".

בסוף השבוע שעבר קראתי בעיתון זה יחד עם אביב גפן המתוק, להקמת ממשלת אחדות. אני מכיר בכך שליוזמה הזאת כרגע אין הרבה סיכוי, אבל בישראל דברים חסרי סיכוי יכולים בתוך שבועיים להפוך לכמעט מובנים מאליהם ולהפך. כך או כך, הרבה אנשים שמחו על הקריאה הזאת. מימין ומשמאל. אנשים שהרגישו כי באמת הגיע הזמן לממשלה רחבה של הליכוד וכחול לבן, שאליה ניתן לצרף מפלגות נוספות (אישית אני בעד לצרף לכל ממשלה גם נציגים חרדים, אבל לא כשיש להם, או לכל גורם סקטוריאלי אחר, יכולת וטו ואפשרות להפיל את הממשלה).

היו כמובן גם זעקות נגד. היו כאלה שהתווכחו עם עצם הטיעון שהעם רוצה אחדות. אני מניח רגע לוויכוח הלגיטימי הזה: יש בהחלט צדדים לכאן ולכאן וזו שאלה של נקודת מבט, שהרי השאלה בבחירות אכן הייתה דיכוטומית, כן או לא ביבי, אבל מהצד השני, עובדה היא שרוב העם בחר במפלגות אמצע. אבל לכל מי שמתעקש כי בקריאתי לאחדות אינני מייצג את רצון הרוב – אסכים להודות כי בכל מקרה, גם אם הרוב לא רוצה בכך, אני חש דחיפות אמיתית להוביל אל המקום הזה חרף כוחותיי הדלים, ולמרות הסיכוי הנמוך המסתמן.

מה הייתה טענתם של המתנגדים לאחדות? חבריי מימין טענו בפניי שזו נאיביות מצידי להציע אחדות. הרי אם "הם" היו זוכים ב־65 מנדטים, הסבירו לי, "הם" לא היו מציעים לנו להשתתף בקואליציה. "הם" הפסידו, אז פתאום "הם" מפויסים, אחרי קמפיין שלם של "רק לא ביבי". תשובתי אליהם: אולי זה נכון. יכול להיות ש"הם" לא היו מציעים "לנו" אחדות. אבל "הם" הפסידו. ו"אנחנו" ניצחנו. שוב. עם ביבי. בפעם הפאקינג חמישית. מתי תהיו שבעים מהניצחונות, שאלתי את חבריי. מתי תפסיקו להרגיש אנדרדוג במדינה ששוב ושוב בוחרת בדרך שלכם? זאת ועוד: מתי נירגע כבר מהאימה מפני השמאל ונבין שהם אחים שלנו על מלא? ניצחנו אותם שוב ושוב וננצח גם בעתיד משום שהעם נוטה ימינה, והפלסטינים נוטים להיכנס עם הראש בקיר. אז מה, נדיר אותם לנצח נצחים מניהול המדינה הזאת? ויש לי עוד שאלה, אמרתי בסוף, ענו עליה בכנות, ושכחו לרגע את קשקושי הבייס של ביבי: עם מי יש לכם יותר מכנה משותף, עם חסידי גור, או עם החבר'ה ששירתו איתכם בסיירת ועושים איתכם מילואים, אלה שגרים היום במודיעין והצביעו גנץ?

הטענה משמאל כלפי יוזמַת האחדות הייתה שביבי מחפש להימלט מכתב אישום. שזו תכליתו הפוליטית. ואת זה הם לא יכולים לאפשר. עכשיו אומר פה משהו שגם אני עברתי לגביו איזה שינוי תודעתי. כי האמת היא, שהצבעתי אמנם לגוש הימין, אבל אני בדעה שלא ראוי שראש ממשלה יהיה עם שלושה תיקים על הראש. אבל היו בחירות, ומה התברר? שחלק אדיר בציבור חושב אחרת ממני. ולא, ביבי לא כישף אותם. אני חי עם האנשים האלה. הַאמינו לי, הם לא מוסריים פחות מאף מצביע שמאל, והם אינם עדר שוטה. אלה אנשים נבונים, ראויים ואוהבי הארץ. לא ניכנס לדיון עצמו כעת, רק נבהיר כי יש להם טיעונים כבדי משקל מדוע הם רוצים את נתניהו למרות התיקים. אני, כאמור, חושב אחרת אבל היו בחירות גם על הנושא הזה, והעם הכריע. אז עכשיו יש מצב נתון: או שביבי ילך לקואליציה צרה ויעביר איזה חוק חסינות כלשהו וסמוטריץ' (אין לי בעיה אישית איתו, אגב. מצידי שיצטרף לכל קואליציה, רק לא כשהוא קובע את קווי היסוד שלה) ינהל עם ליצמן את המדינה בשנים הקרובות; או שתהיה פה ממשלת אחדות, ואם יוגש נגדו כתב אישום, נתניהו ייאלץ לנהל משפט. אני יודע, זו הזיה בעיניכם שהוא יהיה ראש ממשלה וינהל משפט במקביל – אבל האם זה לא עדיף על המסר שיעבור אם הוא יברח מניהול משפטו?

ואף שאני איתכם במחשבה שלי על התיקים שלו והחמדנות שעולה מהם, אני לא מזלזל בחברים טובים, בהם משפטנים, שלא השתכנעו מהתיקים האלה. אנשים שסיפור השוחד תמורת כתבות בוואלה לא הרעיד את עולמם, וגם לא המתנות של מילצ'ן.

אבל מה שבאמת חשוב, חבריי משמאל, זה שתביטו על המציאות החדשה: אתם יכולים בשנים הבאות להתבוסס בבית בשנאת ביבי ולעשות חרקירי מרוב זעם, ולזעוק "קץ הדמוקרטיה!" כשאלדד יניב מספר לכם איך בפעם הבאה תנצחו (אתם לא); ואתם יכולים להצטרף לליכוד ולתת לגנץ, אשכנזי ולפיד לשבת בממשלה בתפקידים בכירים ולנווט את ישראל לעתיד טוב יותר. אתם יכולים לראות את נתניהו ממלט עצמו מהליך משפטי בעזרת איזה חוק צרפתי ופסקת התגברות, ואתם יכולים לגרום לו בכל זאת לתת לו את יומו בבית המשפט, כן, תוך כדי שהוא ראש ממשלה ועומד בפני הצדק. החוק מאפשר זאת.

הזוי? ייתכן. בעיניכם בוודאי. אבל זה לא הזוי יותר מממשלה שגביר מנהל ביד רמה. ישראל לפני הכל.

אנחנו אומרים בהגדה שכל דכפין ייתי וְיֵיכֹל. בלי מחיצות ובלי הבדלים ובלי שמאל וימין. כולנו יושבים יחד סביב שולחן ליל הסדר. ונציגי כולנו צריכים לשבת יחד גם סביב שולחן הממשלה. זה לא יהיה קל, כולם יצטרכו לוותר – אבל ישראל חשובה יותר מכל אחד מאיתנו. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. חג שמח.