אנשים, אחים אנחנו

אני לא רוצה לבאס את כולם ביום חגם ולהוריד לשני הצדדים הנצים את האמת, אבל צריך לומר: אלה לא בחירות גורליות

יש לי הערכה גדולה אל מי שמתכוונים להצביע לנתניהו. יש היגיון בלבחור במועמד שיש לו ניסיון מוכח, מועמד שהמדינה בתקופתו שיגשגה והייתה מקום בטוח לחיות בו, מדינה שלמרות שלא התפתתה להרפתקאות מדיניות מסוכנות זכתה לחיבוק חם על ידי מנהיגי העולם. והתיקים המשפטיים? הרשויות יטפלו בנושא בקצב שלהם, מדוע להיחפז?

אני מבין גם את מי שמצביע לכחול לבן ואני מתרשם עמוקות (אינני ציני) מהאופן בו גם חבריי בשמאל האידיאולוגי שהצביעו בעבר למרצ ואף לחד״ש מצביעים הפעם למפלגה שיושבים בה יועז הנדל ובוגי יעלון, מתוך רצון לעשות פה שינוי במדינה. יש משהו מיוחד בחיבורים שעשה גנץ ויש משהו מעורר השראה בממלכתיות שלו.

ולמרות זאת, ואף שאינני רוצה לבאס את כולם ביום חגם ולהוריד לשני הצדדים הניצים את האמת, צריך לומר: אלה לא בחירות גורליות.

אני יודע. נתניהו וגנץ מנסים למכור לכם את ההפך. האינטרס לעשות זאת ברור (יש פה גם אינטרס תקשורתי), אבל האמת היא שישראל לא ניצבת כעת בפני הכרעה דרמטית. לא במקרה אלה היו בחירות סוערות בטוויטר אבל לא ברחוב. אולי הבוטים התרגשו מהבחירות, אבל הישראלים מבינים היטב שהשאלה כן או לא ביבי, שאלה שמלווה אותנו כבר עשור, ממילא לא תוכרע ביום הזה אלא בחודשים הקרובים, במשרדי היועץ המשפטי. ומסיבה זו רשאי בעיניי כל ישראלי להצביע הפעם לפי מה שליבו חפץ ולא להתחשב בכל מיני הסברים טקטיים ואסטרטגיים על הגושלאחותו.

אבל מה שחשוב יותר לזכור – כן, גם ביום הזה – הוא שאין הבדלים גדולים בין הליכוד לכחול לבן וגם בין רוב חברי מפלגת העבודה לאלה שנמצאים בגשר או אצל כחלון. בואו, כמו שאומרים, האם המחלוקת בין אלונה ברקת מהימין החדש וטל רוסו מהעבודה כה עמוקה עד שאיננה ניתנת לאיחוי?

מרבית הישראלים, כשבעים אחוז מאיתנו, מסכימים על כשבעים אחוז מהנושאים שעל סדר היום. אנחנו פחות מפולגים מכפי שנדמה לנו, ואולי הגיע הזמן שנכפה על האנשים שאנחנו שולחים לכנסת לזכור גם את הדבר הזה: אנשים אחים אנחנו.

אז תהנו מהשבתון, ויום לאחר הבחירות נוכל שוב, מימין ומשמאל, לחזור לריב עם טבעוניים (סתם, אני נגד בדיחות על טבעוניים. זה נושא בלי בשר בעיניי).