גבר הולך לבידוד

לא, חברים, הקורונה היא לא סוף העולם

אמרו לי שאחת הסכנות מהקורונה, מעבר לתסמינים עצמם, זה שמישהו ידבר על זה בלי הפסקה עד שימות בגלל המכות שיחטוף. אולי. השבוע הייתה לי הופעת פורים (בשונה מאחרות היא לא התבטלה) בפני איזו חברת גאונים שמפתחים כל מיני דברים שאסור לדבר עליהם. שאלתי אותם בכנות: "חברים, האם הטבע לא התכוון בעצם שנידבק כולנו בקורונה ורק החזקים ישרדו?" שתיקה. "עזבו", אמרתי, "זה קשה מדי להכיל, אשאל אחרת: אולי הבידודים האלה שנכפים עלינו, הם בדיוק מה שהטבע רוצה מאיתנו? קצת פחות להתקהל, קצת פחות להרעיש". או כמו שאמר רבי נחמן מברסלב: הִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכּל.

בשבת הסתובבתי בין רופאים ביישוב שבו אני גר – יש אצלנו הרבה כאלה – וחקרתי אותם על הקורונה. רציתי להבין אם סוף העולם הגיע; האם המדינה הזאת שניצחה במלחמות עקובות מדם, בדרך לחורבן בין השאר בגלל בחור שעובד בפיראט האדום? לא יתואר איך בשבועיים הבחור הזה מהפיראט התרוצץ, הספיק יותר ממה שהספקתי כל חיי. איפה הוא לא היה, אללי לי. שב בבית תראה נטפליקס, מה דחוף לך ללכת להשתעל על הכנרת? למה ללקק את הכותל, למי זה טוב? למה עצרת בבורגר בחולון אחרי ניחום האבלים, איזו צורה יש לזה? הרופאים אמרו לי כל מיני דברים שאפשר לתמצת כך: אי־אפשר לדעת מה יהיה, אבל יהיה בסדר. 

הדברים מתפתחים במהירות. בעת כתיבת שורות אלה יש כ־100 אלף ישראלים בבידוד, רובם גברים כמובן. כנראה שאנחנו מתחברים יותר לקונספט של "להריץ־בבית־בינג'־פאודה־ולא־לפגוש־אנשים". האם אנחנו בדרך להסגר מלא? האם לא רק פוליטית, אלא גם רפואית נהפוך לאיטליה? ואם לא, מה בדיוק נעשה עם כל מה שאפרת קנתה ברמי לוי ליתר ביטחון? כל כך הרבה דברים היא אגרה למקרה שנהיה בבידוד, לא יותר פשוט לקנות את סניף רמי לוי ולהתבודד שם? 

קורונה, ספורט והרהור על החיים: בשבוע שעבר הוחלט לקיים משחק של הפועל ירושלים ללא קהל. הבן שלי ואני הולכים תמיד יחד למשחקים, והתבאסנו מאוד. אבל אז התברר שיש כניסה לעיתונאים והחלטתי, כמו אבא טוב, להגיד לבני האהוב שילך להתקעוועד מצידי, ונסעתי לבד למשחק. זו הפעם הראשונה ששמחתי על תעודת העיתונאי שיש לי. לא היה לי כוח להוציא אותה בזמנו בגלל הניירת, אבל אפרת אמרה לי שהיא מאפשרת למי שנושא אותה להיכנס חינם למוזיאונים. "אני שונא מוזיאונים", אמרתי. "ואני אוהבת חינם", היא השיבה. אפרת גם טענה, אגב, שתעודת עיתונאי נותנת לך חניה חינם בבית סוקולוב. ובאמת פעם חניתי שם והשארתי את תעודת העיתונאי על השמשה והנה, ברוך ה', קיבלתי קנס רק של 500 שקל.

בכל מקרה המשחק הזה טילטל אותי. זה היה משחק חשוב, הראשון בסדרת הטוב משלושה במסגרת הליגה האירופית, אבל העובדה שהוא התקיים ללא קהל חשפה איזו אשליה שאוהדי ספורט לא רוצים שתיחשף. כאוהדים, אנחנו הרי מרגישים רגשות אמיתיים ועמוקים מאוד מהתרחשות פיקטיבית. אין באמת משמעות אמיתית לשום דבר שקורה בשום ליגה, הכל משחק מדומיין, סיפור שהמצאנו, פלוס תלבושות. למרות זאת, רגשות המתח, העצב והשמחה שהמשחק גורם לנו האוהדים, זה דבר בלתי נתפס בעוצמתו. אלא שבמשחק הזה זה לא קרה. רציתי שננצח ועודדתי את קבוצתי האהובה, אבל כל הזמן ניסיתי להזכיר לעצמי שזה לא משחק אימון. שזה לא סתם כמה אנשים שנפגשו לשחק בשכונה. כי כאשר הקהל לא שם כדי להטעין את הפיקציה ברגש אנושי, כל האירוע הופך להיות חלול. האמת המדומיינת מרימה ראש. מה שאני מנסה לומר בחפירה הזאת, לא בטוח שבהצלחה גדולה, זה שהקורונה עשתה הרמת מסך מעל השקר שאנחנו האוהדים מדחיקים: שמדובר בחבורת אנשים שזורקים כדור לסל, הפוגה נאה לחיים עצמם, לא יותר ולא פחות. וכשיצאתי מהאולם אחרי הניצחון הסתכלתי על מגרש החניה הריק, מגרש חניה שאמור היה להיות שוקק אנשים וילדים באדום, ותהיתי אם כך ייראה סוף העולם. 

כדי להעביר את הזמן ולא במקומות הומי קורונה, חזרתי לעסוק במפעל חיי: צפייה בנטפליקס. הבעיה היא שמכל המבחר שם אני נתפס תמיד לסדרות הדוקו האלה על פושעים ורוצחים סדרתיים. ובשלב מסוים, אחרי הסרט על הרוצח הסדרתי העשירי נגיד, משהו במוח השתבש לי. פתאום זה נראה לי די סביר לרצוח ככה בסיטונות. אני רואה בזה מעידה קלה, כמו נגיד להחנות באדום־לבן. מרוב סדרות שמאדירות רוצחים, משהו ברף המוסרי שלי השתבש. אגב, יש רוצחים שעשו עליהם יותר מסרט אחד, ויש כאלה שקיבלו כינויים מהללים. אחד נגיד נחשב לרוצח הסדרתי החתיך ביותר שהיה, אחר קיבל את השם האקזוטי "רוצח היערות". עכשיו, לגבי החתיך ההוא: בואו, מדובר באדם נאה מינוס, אין לו שיניים שבורות כמו רוצחים אחרים, אבל חתיך? ובסדרה גם מספרים בהתלהבות שהוא ייצג את עצמו! מה נאמר, ממש מלח הארץ. גזר הדין: הוא פאקינג קיבל עונש מוות. זו תוצאה שגם גור של קנגורו היה יכול להשיג, אם היה מקפץ בבית המשפט. ובכלל, מה אני אמור להבין מכל הסדרות האלה, שזו הדרך להגיע לטלוויזיה? שאם אתה לא יודע לשיר והדרך ל'כוכב נולד' חסומה, רצח של 17 סטודנטיות יכניס אותך להיסטוריה?  

חזרה לקורונה. באחד הבקרים השבוע מישהו אמר לי שהכל בגלל הסינים שאכלו נחשים, נישנשו עטלפים או שכבו עם ינשופים, לא זוכר. משהו עם חיות. חבר אחר אמר לי שזה פיגוע ביולוגי ושהוא שמע שנשיא איראן בעצמו עומד למות. יצאתי מהבית עם ראש מנופח משמועות, ולפתע ראיתי מלא ילדים שעושים טיול עם התחפושות של פורים. ברקע שירי פורים ועשרות ילדים בני חמש, מחופשים לפרפרים, מלכות, שוטרים ונסיכות, רוקדים ועולצים. ונזכרתי פתאום בפורים בילדותי, בגלימה האדומה של אבא ובקריאת המגילה בבית הכנסת. וחשבתי שלמרות כל הקורונה הזאת והבלגן הפוליטי, הכל יהיה בסדר. דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת. שבת שלום.

הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה