סליחה, יש לך את זה במידתיות יותר גדולה?

מתישהו, איבדנו פרופורציות בביקורת. המקרה של "מחוז ירושלים" כמשל

אף שחולל כותרות, זה אינו סיפור ״גדול״, אבל בעיניי הוא בכל זאת חשוב, בעיקר בגלל שהוא מסמל את מה שאנחנו הולכים ומאבדים כחברה: היכולת לסלוח. היכולת להכיל טעויות.

בשבוע שעבר סערה הברנז׳ה – ולפרק זמן קצר סערו גם עמודי החדשות הפנימיים – לאחר שהתברר שבמסגרת צילומי ״מחוז ירושלים״ בתאגיד, סדרה שליוותה אנשי משטרה בבירה, הושתלו ראיות כדי לייצר אייטמים. עד כאן לגיטימי: התגלתה תקלה והועברה ביקורת. דרכו של עולם. אלא שבשלב הזה חלה תפנית והביקורת הגוברת שפומפמה בטוויטר הפכה אישית וקיבלה צורה של שיימינג. ככל הנראה, זה הלחיץ את ראשי התאגיד (שאישרו את התוכנית לשידור ואף התגאו בה מאוד), ואלה, אולי גם כדי להרחיק מעצמם את הביקורת, החליטו כאקט תמוה של ענישה קולקטיבית להפסיק את כל ההפקות של אותה חברה ("קודה"), גם אלה שלא קשורות לנושא. בשוק הפקות קטן כמו בישראל משמעות הצעד היא פיטורי עשרות עובדים שמעולם לא עשו כל עוול. אבות אכלו בוסר ושיני עובדים מסורים ופשוטים תקהינה.

את חברת ההפקה "קודה" שהפיקה את "מחוז ירושלים" אני מכיר היטב. היא הפיקה את "המתנחל", את "מחוברים" וגם סדרה נוספת שהשתתפתי בה ותשודר בקרוב ב־yes. מובן מאליו שאני קרוב לדבר והשיפוט שלי אינו אובייקטיבי. אבל צריך לומר גם את זאת: העובדה שאני בוחר לשוב ולעבוד עם "קודה" והעומד בראשה, רם לנדס, שוב ושוב, היא שהוא אחד מהאנשים ההגונים בתעשיית הטלוויזיה, ואחד מאלו שליבם במקום הנכון. אז כן: התברר שבתוך סערת העשייה השוצפת ואולי הרצון להצליח הייתה להיטות יתר. לנדס עצמו הודה בטעות וגם התנצל. בין היתר הוא הסביר שהם התאהבו בחבורה של נשים וגברים, אנושיים, רגישים וקשוחים, שעושים כל כך הרבה ומשתכרים כל כך מעט לטובת הביטחון שלנו, ורצו לספר את סיפורם באופן העוצמתי והמרגש ביותר, וכדי שזה יקרה הם גם הלכו רחוק מדי. אז נעשו טעויות ובהחלט ראוי לתקן זאת – אבל לגדוע משלח יד ומפעל חיים של ארבעים שנות טלוויזיה בגלל טעות בשיקול דעת בהפקה אחת? מה נהיה מאיתנו, שאנחנו כבר לא מסוגלים לאפשר לעצמנו איזה מרחב של טעות? מתי הפכנו להיות חברה שמי שטועה בה מושלך בצידי הכביש בלי יכולת לתקן, ובלי שאנחנו שמים לב במי אנחנו עוד פוגעים בצד הדרך?

אינני מקל ראש בטענות על מה שקרה. בין היתר הושתל נשק בביתו של חשוד. הכוונה אמנם הייתה שלא יזהו מיהו אותו אדם, שכן זהות החשודים בכל הסדרה לא נחשפה והם טושטשו, אבל שכניו זיהו את הבית ונגרם לו נזק. זה דבר חמור. ב"קודה" רצו לספר סיפורים עגולים שיש בהם הצלחה, ולא לקחו בחשבון שהאנשים המטושטשים יזהו את עצמם וייפגעו מכך. הם התייחסו לאותם אנשים כדמויות גנריות בגלל שממילא אסור לחשוף אותם. זו טעות בשיקול דעת, אפילו טעות חמורה, אבל מבלי להקל ראש בדבר, מי שעובד בתעשיית הטלוויזיה יכול להבין את הדינמיקה שבתוכה הטעות נעשתה. מה שהפך את זה לחמור עוד יותר וסיבך את המקרה זו העובדה הדי מחרידה שהשוטרים זרמו עם העניין הזה. הפקת טלוויזיה? צר לי לאכזב אתכם, ככה זה עובד. גם כשאתה מצלם ריאליטי אתה מהנדס את המציאות. המתמודדים באי ב”הישרדות” מקבלים אינספור הוראות בימוי. הם גם באים להשלים הקלטות סאונד חודשים אחרי שנחתו בארץ. גם ב"מירוץ למיליון" זה קורה, וגם בז׳אנר הדוקו קרה שמשתתפים הביאו לחדר העריכה סיטואציה מדהימה שקרתה בבית וכדי שהסיפור יהיה מהודק, שלחו אותם לייצר לו השלמה. מי שעושה טלוויזיה רגיל במה שניתן להגדיר כמניפולציה, אבל האמת היא שזה חלק באמת יומיומי מהעבודה. תאמינו או לא, זה קורה גם בחדשות. אם צוות שידור מחליט להתלוות לפוליטיקאי ליומיים לכתבת מגזין – אתם יודעים כמה ממה שקורה במהלך היומיים איתו מהונדס? אתם יודעים כמה דברים מבוימים שם? כמה דברים בלו"ז הוכנסו לצורך הכתבה? כמה דברים צולמו שוב ושוב עד שייראו "טבעיים"?

הטעות במקרה של “מחוז ירושלים" הייתה לפעול בדיני נפשות באותה צורה שבה פועלים במקרים אחרים, ולא להבין את ההבדל. אבל זו טעות שמתעצמת בגלל שהמשטרה איפשרה אותה. היא זו שהייתה צריכה לומר לאנשי הטלוויזיה: אנחנו מבינים שככה עובדים בתעשייה שלכם, אבל זה לא עובד ככה אצלנו.

רם לנדס הקים בישראל חברת חדשות ששינתה את השפה שבה מתווכים לנו את אירועי היום. הוא פיתח אינספור פורמטים ששינו פה משהו בתרבות המקומית וגם הביאו לישראל לא מעט כבוד בעולם. "מחוברים" הייתה פורצת דרך, הפורמט שודר בעשרות מדינות, היא גם גרפה פרסים בינלאומיים ושמה את תעשיית הטלוויזיה המקומית על המפה. לנדס גם פעל ועסק בצורכי ציבור למען וכנציג המדינה בתהליכים היסטוריים בשוק הטלוויזיה המקומי במשך חודשים מפרכים. אני מניח שיש לו גם אויבים. אתה לא יכול להפיק במשך שנים תוכניות תחקירים בלי שיהיו לך כאלה. במקביל ל"מחוז ירושלים", אגב, שודרה תוכניתו של גיא זהר, "מהצד השני", פינה קטנה אבל מאוד מיוחדת בתאגיד שהחלה לצבור תנופה ולייצר שיח. גם התוכנית הזאת מועדת כרגע להמתה, כשכל חטאה זה שהיא יוצאת מאותו בית הפקה.

יש משהו מבהיל באופן שבו מנסים כעת גורמים חזקים לגדוע את מפעל חייו של לנדס באופן לא מידתי ולפגוע על הדרך באנשים שבאמת לא עשו שום דבר רע לאף אחד. אני מכיר את האנשים האלה: צלמים, מקליטים ואנשי הפקה חרוצים, פועלים שקופים שיפוטרו וייגדע מטה לחמם על לא עוול בכפם. זה מסמל את הרוח הרעה של התקופה הזאת. בן אדם טועה ומקבל ביקורת, זה בסדר. אבל מרגע זה מתחילים מעצבי דעת קהל ללכת לו על הראש בכל העוצמה כאילו לא אדם עומד מולם, וכאילו הם מצאו את שורש הרע בעולם.

אבל כבר אמר הרב קוק: אדם לא נולד כדי שלא יחטא אלא כדי שכשיחטא ישוב.

שבת שלום.