דרכי נֹעם, הא?

ידידי, הרב אריה ממפלגת נֹעם: למדנו יחד, אני מחבב אותך. אבל למה נפלת דווקא על הלהט"בים?

פעם נהגו לומר על אנשים לא אפויים, שהם לא העיפרון הכי מחודד בקלמר. מאז,ֹ הפתגם התפתח. הנה מקבץ מלבב, לשירותכם: הוא לא הפיצה הכי אישית. לא הדובון הכי אכפתלי. לא השולחן הכי ערוך. לא הטחינה הכי גולמית. לא היורם הכי גאון. לא הגל הכי גדות. לא התפוצ'יפס הכי טבעי. לא המגבון הכי לח בחבילה. לא הפלפל הכי חריף. לא החומוס הכי אחלה. לא הנר הכי נשמה. לא המרקר הכי זוהר בחבילה. לא הדרדס הכי כחול בכפר. לא הביצה הכי מפתיעה. לא הסושי הכי מגולגל. לא הבית הכי נייר. לא המחבל הכי מתאבד. לא הקמח הכי מלא. לא המלח הכי גס. לא האורן הכי חזן. לא האגוז הכי מלך. לא הקרם הכי ברולה. לא החפץ הכי חשוד. לא הפררו הכי רושה. לא החיידק הכי מועיל באקטימל. לא האופניים הכי חשמליים. לא הנייר הכי סופג. לא הערס הכי נודר בכיתה.

נזכרתי בזה כשחשבתי על הרב דרור אריה, ממקימי מפלגת נֹעם, אותה מפלגה בעלת ניחוח טליבני, ששלטי החוצות המזעזעים שלה קוראים תיגר על זכותו של כל אדם לחיות על פי נטייתו המינית. כי אף שהייתי שמח להגיד לכם שמדובר באדם שאיננו המגבון הכי לח בחבילה, האמת היא שלמדתי איתו בישיבה במשך ארבע שנים ואפילו אהבתי אותו והוא זכור לי כאדם נעים. צריך גם להודות שבין שנינו, אני זה שפרץ את החומות והמיט בושה על הישיבה ולא הוא. ושאלתי את עצמי האם היום יש סיכוי לדיאלוג בינינו, האם אוכל אי פעם להזיז את דרור אריה לכיוון הליברלי שאני מאמין בו. אולי זו מחלת נפש שלי, אבל אני באמת חושב שהדרך הטובה ביותר לקרב אנשים היא לא לצעוק עליהם, אלא להיות עימם בדיאלוג. דיאלוג נוקב וחסר פשרות – אבל דיאלוג.

הבהרה חשובה: מפלגת נעם היא מפלגה שתביא לדעתי 3,000 קולות ואין טעם להיבהל ממנה. אדרבה: שיואילו החברים הללו לרוץ לכנסת ונראה כמה הם. ואני מודה שלפי התיאוריה שלי, זו הגורסת שאין טעם להתייחס לקיצוניים כדי לא לתת להם לשלוט בשיח, לא הייתי אמור להידרש כלל לתופעה האזוטרית הזו, אבל בפעם הזו לא התאפקתי, בגלל ההיכרות האישית שלי עם הרב אריה. אז זכרו: מפלגת נעם מייצגת תופעה זניחה ביותר. אם כבר, הציבור הדתי לאומי עובר תהליך הפוך של ליברליזציה (הפופולריות של שקד למשל, אישה חילונית, היא דוגמה אחת לכך). אבל מה שקורה זה שככל שהציבור הדתי הופך ליברלי ומתון יותר ביחס ללהט"בים ובכלל, כך מקצינה אותה חבורת קצה ומנסה בכוחותיה האחרונים להילחם על עמדתה השמרנית־קיצונית. וזוהי הסיבה שמפלגת נעם קמה.

אבל לפני שאפנה לרב אריה ממפלגת נעם, אומר את זאת: ביום שישי שעבר שמעתי בגלי צה"ל ידיעה על בחור שנדקר בצאתו ממרכז להט"בי. בהמשך הידיעה צוטטה תגובה של איגי (ארגון נוער גאה), שבעצם הפנתה אצבע מאשימה לרפי פרץ ולעוד כמה רבנים. לא הכרתי עוד את פרטי המקרה, אבל שאלתי את עצמי אם התגובה הזו לא מנצלת מקרה כואב לאמירה בעלת גוון פוליטי. אני אגב מחזיק מאוד מארגון איגי ויצא לי בעבר להתנדב במסגרת פעילות שלהם ולכן זה צרם לי נורא. לאחר מכן נטען שעל פי החשד הדוקר הוא אחיו של הנדקר, מדובר בשני בני משפחה מטמרה, ובכל מקרה לא מדובר בשניים שיודעים מי זה הרב פרץ ומה הוא חושב על טיפולי המרה. בשלב הזה בלט משהו אחר: האופן בו הזעם, שהופנה עד אותו רגע לשניים וחצי רבנים הומופובים, נבלם ולא עבר לחברה הערבית. להווי ידוע שאיש לא ידרוש אף פעם מעודה וטיבי את מה שהוא דורש מסמוטריץ’ ופרץ. איכשהו, כשמדובר בחברה הערבית, התקשורת מכילה את העובדה שמדובר בחברה שמרנית בעלת עמדות חשוכות בכל הנוגע ללהט"בים. אישית, אגב, אני לא בטוח שלתקוף אותם זה פרקטי, אבל אם הדבר נכון לגביהם אז הוא נכון גם לגבי החרד”לים: מה שבאמת ישנה עמדות של אנשים שנתקעו בעבר זו הסברה עיקשת, לא גידופים. לכן אין לי בעיה עם כך שלא כל ראיון עם חבר כנסת ערבי מתחיל בשאלה מה יעשה אם בנו יגיד לו שהוא גיי. מפריע לי שכך מתחיל כמעט כל ראיון עם סמוטריץ’.

ואחרי שאמרנו את זה, אני פונה ישירות אליך, ידידי מנוער דרור אריה: ראיתי שאמרת בראיון לעיתון "בשבע", שמפריע לך שיש שר משפטים חד־מיני, ותהיתי: האם העובדה שיש שר בריאות שלפי החשד סייע לחשודה בפדופיליה לא מטרידה את מנוחתך? ומה עם זה שראש הממשלה חשוד בקבלת מתנות מאילי הון? רק שר משפטים חד־מיני מפריע לך? מכל חטאי הארץ הזו, דווקא על מה שאדם עושה בדל"ת אמותיו החלטת ליפול? אבל למה להשוות את אוחנה לאנשים שחשודים בפלילים, בוא נלך גם על אלה שלא עשו דבר בעייתי מבחינה חוקית: הרי בין שרי ישראל יש גם מחללי שבת, אוכלי שרצים ואפילו דוברי לשון הרע. אז מה האובססיה הזו דווקא לנושא הלהט"בי, שמבחינה הלכתית לא בכל המקרים מדובר בכלל באיסור דאורייתא? למה שלטי החוצות שלכם והפחד הגדול שלכם מצויים דווקא באיסור הזה, שהוא רק אחד מבין מאות איסורי תורה שאנשי ציבור עוברים עליהם?

אתה מבין, דרור, אני מכבד את הבחירה שלך להמשיך בדרך של הישיבה שבה למדנו ולהקפיד על קלה כבחמורה. אבל הקמפיין שלכם נגד הלהט"בים לא קשור להקפדה דתית, כי עובדה שעל נושאים אחרים אתם מוכנים לסלוח. לא מדובר בדבקות בה׳, אלא באובססיה לנושא המיני. אתם החלטתם להתנפל דווקא על האנשים האלה, להתמקד דווקא בעבירה הזו, ואני מאמין שבתוכך אתה יודע שלא יראת שמיים יש פה, אלא הומופוביה.

למדתי איתך בבית המדרש, דרור, ואני חייב לומר שוב: אתה אחד המתוקים. באמת. היה לי קל יותר אם מישהו דוחה היה מייצג את המפלגה התמהונית שלכם. אז הנה עצה חברית אליך, דרור, משהו לגבי רמת ההקפדה והסטרס ההלכתי אליו אתם מכניסים את התלמידים שלכם: גש אל תמונת המחזור שלנו בישיבה ותספור כמה מתוך 60 התלמידים שהיינו במחזור אושפזו במהלך הלימודים או אחריהם במחלקות פסיכיאטריות. המספר ידהים גם אותך.

מספרים על ילד של רב חשוב ששואל את אבא שלו, "מה זה גיי?" הרב לוקח אוויר ומסביר לבנו: "גיי זה מישהו שנמשך לבני מינו, רחמנא לצלן". “אם ככה”, שואל הבן, “אז מה זה צלמוות?”

שבת שלום.

הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה