תמיד לפלג, לפלג, לפלג

כמה שמחתי כאשר נטע ניצחה באירוויזיון. שמחתי בכל ליבי. בביתי שבגוש עציון האורות דלקו. גם בבתים הסמוכים היו אורות. כשהתברר שבסיכומו של דבר קפריסין קיבלה פחות נקודות מאיתנו, הרעש נשמע למרחוק. קפצנו עד הגג, כמו כולם. זה היה רגע מיוחד, רגע שנזכור. אבל למחרת, בעודי באופוריה של הזכייה, נתקלתי בסטטוס שפירסמה חברת הכנסת סתיו שפיר, … להמשך קריאהתמיד לפלג, לפלג, לפלג

מכה קלה בכנף

הסיפור הזה יתחבר אסוציאטיבית למגילת רות וגם לנטע ברזילי, אבל הוא מתחיל בשבוע שעבר בירושלים. אני יושב ברכב. הרמזור אדום. אני אמור לפנות שמאלה לכביש בגין. זהו בוקר שמח בירושלים. אמנם אני ליד טדי, ימים לאחר שהפועל חיפה זכתה בגביע המדינה, וידוע כי אדם קרוב אצל עצמו ואצל עניי עירו והייתי שקוע בצערם של הירושלמים … להמשך קריאהמכה קלה בכנף

מדורת השבט

אריאנה מלמד איכזבה אותי. היא כתבה טקסט מעליב ומבועת על ההילולה השנתית במירון, ואני מודה כי למרות שהיה לי ברור שטקסט מסוג זה יפורסם ב"הארץ", לא חשבתי שהיא תהיה זו שתחתום עליו. מלמד כתבה בעבר טקסט נפלא על מגוריה בסביבה שיש בה גם חרדים. היה נראה שיש לה היכולת להעריך את האופן שבו מכבדים אותה … להמשך קריאהמדורת השבט

השמן עם הסטורי

מתי הבנתי שהשמנתי בהגזמה? כשהייתי משוכנע שהפלסטינים ערכו את מחאת הצמיגים כדי לרמוז משהו שקשור אליי. היה לי ברור לגמרי שהם בעצם אומרים: על עזה יש מצור, פה יש לנו מחסור ותראו את הבטן של דאום, וואלה יופי. כמה הוא אוכל, כמה צמיגים, בואו לגדר! מה הזמן מסמן לי, זה הכל שאריות של החגים. כמה … להמשך קריאההשמן עם הסטורי