מונקי ביזנס

כילד בגולן היה לי בבית חתול אצילי בשם אולסי, שהיה יצור אינטליגנטי שידע לפתוח לבד את הארונות כשהיה בהם אוכל, והיה לי גם כלב שקראו לו מיקי, שהיה טמבל מתוק שאספתי מחצר בית ספר. אהבתי את שניהם מאוד, אבל החלום הגדול שלי באותם ימים היה אחר: לקבל מפתח לפינת החי. רק למתי מעט הייתה זכות … להמשך קריאהמונקי ביזנס

ואז, על הסירה, הסלולרי החל לזמזם

רגע מוזר, מהסוג שהחיים על פני האדמה הזו מייצרים לפעמים, גרם לי לצאת ממימיו המתוקים של עוד אחד מהאגמים היפים במיאמי, עיר שלוחמי סביבה טוענים שתיעלם עוד כחמישים שנה, כדי לראות בסלולרי הרוטט שלי שהיה פיגוע בכניסה לאלעזר, מקום מגוריי. פיגוע דריסה סמוך לתחנה שבה עומדים גם ילדיי. שני פצועים ממשפחה מתוקה מהיישוב, שה׳ ישמור … להמשך קריאהואז, על הסירה, הסלולרי החל לזמזם

סליחה, יש לך את זה במידתיות יותר גדולה?

אף שחולל כותרות, זה אינו סיפור ״גדול״, אבל בעיניי הוא בכל זאת חשוב, בעיקר בגלל שהוא מסמל את מה שאנחנו הולכים ומאבדים כחברה: היכולת לסלוח. היכולת להכיל טעויות. בשבוע שעבר סערה הברנז׳ה – ולפרק זמן קצר סערו גם עמודי החדשות הפנימיים – לאחר שהתברר שבמסגרת צילומי ״מחוז ירושלים״ בתאגיד, סדרה שליוותה אנשי משטרה בבירה, הושתלו … להמשך קריאהסליחה, יש לך את זה במידתיות יותר גדולה?

גבולות חופש הבידור

בשישי שעבר התחלתי קורס נהיגה מונעת, ובזמן הקראת השמות המורה ציין שבעבר שילם כדי לראות אותי בהופעה. השבתי שאני מוכן לשלם כדי לא לראות אותו כעת. סתם. לא אמרתי זאת. ויתרתי על הבדיחה, כי לא הייתי בטוח שהיא במקום (מדובר אגב באדם נחמד, שמעביר את החומר בצורה מעניינת בהתחשב באמת המרה: פורמלית, הוא העונש שלנו). … להמשך קריאהגבולות חופש הבידור

דרכי נֹעם, הא?

פעם נהגו לומר על אנשים לא אפויים, שהם לא העיפרון הכי מחודד בקלמר. מאז,ֹ הפתגם התפתח. הנה מקבץ מלבב, לשירותכם: הוא לא הפיצה הכי אישית. לא הדובון הכי אכפתלי. לא השולחן הכי ערוך. לא הטחינה הכי גולמית. לא היורם הכי גאון. לא הגל הכי גדות. לא התפוצ'יפס הכי טבעי. לא המגבון הכי לח בחבילה. לא … להמשך קריאהדרכי נֹעם, הא?