אדוני הארץ

הלוואי וכל מה שנזכור מיום העצמאות ה־70 זה את דבריה של מרים פרץ, ששפכו מים קרים על אומה שהתעייפה מטקס משואות מביך, שחולל על ידי נתניהו. אישה גדולה, פרץ. כמו אם המביטה על ילדיה, היא איננה מתכחשת לחולשות ולפגמים של ישראל, רק מצהירה, בפשטות, על אהבתה למקום הזה. יום לאחר שגרוסמן הסביר בטקס הזיכרון האלטרנטיבי למה ישראל היא פחות בית (בין היתר הוא טען ש"צלפים הורגים בעזה עשרות פלסטינים, רובם אזרחים". שקר מוחלט), מרים פרץ בחרה להסביר איך למרות הכל, היא תעשה הכל כדי להרגיש בבית.  אבל לא מדובר רק בנקודת מבט. גם העובדות הן לטובת המקום הזה. העיתונאי יוסי קליין כתב לאחרונה…

להמשך קריאה אדוני הארץ

שינויים בהרגלי הצריח

היה רגע נפלא ובלתי נשכח שחוויתי בשירות הסדיר במהלך תרגיל חטיבתי, ממש ברגע השיא של התרגיל הזה, אם לדייק. רק אז הרגשתי באופן העוצמתי ביותר את מה שיכולים לעשות טנקים כאשר הם שועטים ביחד אל עבר מטרה. אני זוכר שדהרנו עם הטנק קדימה באזור פתוח וכשהבטתי דרך חלונות הנהג הצרים (נדמה לי שקוראים לזה פריסקופים או משהו כזה), נפרסו בפניי עשרות טנקים מימין ומשמאל שדוהרים כמונו אל אותו יעד, וכולם יורים פגזים ונשק קל בתזמורת אדירה של אש ורעם. שריונרים בכל המבצעים האחרונים לא פוגשים כבר בסיטואציות האלה, שכמותן אירעו בששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. אין היום קרבות שריון, טנקים מול טנקים, אלא…

להמשך קריאה שינויים בהרגלי הצריח

היום של כולנו

אם יש ישראלי אחד שהבין אחרת, ראוי בשבילו להבהיר: היום הזה שייך לכולם. כן, גם לכם, אנשי השמאל. היום הזה אינו שלנו. המדינה הזו לא שייכת לא לביבי ולא למירי. לא רק לנו בימין חשוב הדגל. לא רק אותנו מרגשים החיילים וההמנון. המדינה הזו נבנתה על ידי כולם והיא שייכת לכולם, ואני באמת ובתמים לא מזלזל בקושי של חלק מכם, חברי השמאלנים, ליהנות באופן מלא מחגיגות שמובילים אנשים שאתם מאמינים שמסבים נזק למדינה. יתרה מכך: יש משהו מעורר התפעלות בצער שאתם חשים מכך שהמדינה הזו לא הולכת בדרך שאתם מאמינים בה. אם המדינה הזו לא הייתה חשובה לכם, הייתם אדישים. ואתם לא. אתם מוחים…

להמשך קריאה היום של כולנו

משחק החיים

עפרה פליקס נרצחה ב־1995, בפיגוע ירי ליד צומת חלמיש, כשהייתה בדרך לביתה באלון־מורה. בת 19 במותה רב־סרן אברהם גביש נרצח ב־2002 כשמחבל חדר לבית הוריו באלון־מורה במוצאי חג הפסח. בן 26 בנופלו שבת בצהריים. אני בכיתה ד'. אנחנו באלון־מורה אצל משפחת פליקס, הדודים. יש להם בית גדול ויפה, אני זוכר שהתפעלתי בעיקר מן העובדה שהיו מעין שטיחים מקיר לקיר בחדרים ולדעתי היה גם סוג של חימום רצפתי, שהעיף לי את המוח. אחרי סעודת שבת יצאנו החוצה לשחק שתי מקלות. אני יודע שאמורים להגיד שני מקלות, אבל הטעות הנסלחת היא במקור. היינו שם אני ושלושה בני דודים שלי, בהם גם עפרה שהייתה בת גילי…

להמשך קריאה משחק החיים

מסע ומתן

אבא שלי נהג לתת לאלה שנסעו לחו"ל קצת כסף שייתנו לצדקה כשהם מגיעים ליעדם, כדי שיהיו שלוחי מצווה וכך לא יינזקו במסעותיהם. שכן שלוחי מצווה, כך לימדונו חז"ל, אינם ניזוקים. מאליו ברור שגם אנשים שעושים מצוות יכולים להינזק, אבל יש ערך חינוכי במנהג הזה ובאמירה שטמונה בו. חשבו על בחור צעיר שהשתחרר מהצבא ובא לאבי, רב הקהילה, לספר שהוא נוסע לזמן בלתי מוגבל למזרח, ואבי - שיודע כמה הורי הצעיר חוששים מהטיול הזה ומהשאלה איזה ילד יחזור משם - מגדיר לו משימה רוחנית נוספת למסע: לתת צדקה (כלומר, לעשות בו דבר מה משמעותי). נזכרתי בזה כשאפרת הזהירה אותי שאסע בזהירות להביא את הסושי…

להמשך קריאה מסע ומתן