תמיד לפלג, לפלג, לפלג

כמה שמחתי כאשר נטע ניצחה באירוויזיון. שמחתי בכל ליבי. בביתי שבגוש עציון האורות דלקו. גם בבתים הסמוכים היו אורות. כשהתברר שבסיכומו של דבר קפריסין קיבלה פחות נקודות מאיתנו, הרעש נשמע למרחוק. קפצנו עד הגג, כמו כולם. זה היה רגע מיוחד, רגע שנזכור. אבל למחרת, בעודי באופוריה של הזכייה, נתקלתי בסטטוס שפירסמה חברת הכנסת סתיו שפיר, ואני מודה שהדברים שהיא כתבה הכאיבו לי. "מה שניצח אתמול", כתבה שפיר, "זה כל מה שביבי, בנט והסמוטריצ'ים מנסים להרוס לנו", ומיד הוסיפה שלא במקרה החגיגות היו בכיכר רבין ולא בישיבת עלי. איזה משפט מכוער. בתחילת הסטטוס היא הספיקה לכתוב שהניצחון הוא נגד הפלגנות והופ, משפט לאחר מכן…

להמשך קריאה תמיד לפלג, לפלג, לפלג

מכה קלה בכנף

הסיפור הזה יתחבר אסוציאטיבית למגילת רות וגם לנטע ברזילי, אבל הוא מתחיל בשבוע שעבר בירושלים. אני יושב ברכב. הרמזור אדום. אני אמור לפנות שמאלה לכביש בגין. זהו בוקר שמח בירושלים. אמנם אני ליד טדי, ימים לאחר שהפועל חיפה זכתה בגביע המדינה, וידוע כי אדם קרוב אצל עצמו ואצל עניי עירו והייתי שקוע בצערם של הירושלמים המתוקים שכל כך רצו לשמוח, אבל הבוקר יום חג: השגרירות עוברת לעיר. מגיעה לה לירושלים השמחה הזו, אני חושב. והנה קול רעש קוטע את מחשבותיי. אני שומע חבטה וזז קלות. אני מביט במראה ורואה שרכב נכנס בי מאחור. אני מזהה את הרכב הזה. ברמזור הקודם שמתי לב שנוהגת…

להמשך קריאה מכה קלה בכנף

מדורת השבט

אריאנה מלמד איכזבה אותי. היא כתבה טקסט מעליב ומבועת על ההילולה השנתית במירון, ואני מודה כי למרות שהיה לי ברור שטקסט מסוג זה יפורסם ב"הארץ", לא חשבתי שהיא תהיה זו שתחתום עליו. מלמד כתבה בעבר טקסט נפלא על מגוריה בסביבה שיש בה גם חרדים. היה נראה שיש לה היכולת להעריך את האופן שבו מכבדים אותה שם, ובאופן כללי, מכתיבתה ניכר כי בשונה מכמה מעמיתיה לעיתון, היא יודעת לקבל את האחר, לא רק כשמדובר בפלסטיני. אבל העובדה המצערת לפיה גם כותבת כמלמד ישבה מול ערוץ 20, ראתה את מה שבעיניי הוא מחזה נפלא - שידור חי של יהודים החוגגים על קברו של רשב"י -…

להמשך קריאה מדורת השבט

השמן עם הסטורי

מתי הבנתי שהשמנתי בהגזמה? כשהייתי משוכנע שהפלסטינים ערכו את מחאת הצמיגים כדי לרמוז משהו שקשור אליי. היה לי ברור לגמרי שהם בעצם אומרים: על עזה יש מצור, פה יש לנו מחסור ותראו את הבטן של דאום, וואלה יופי. כמה הוא אוכל, כמה צמיגים, בואו לגדר! מה הזמן מסמן לי, זה הכל שאריות של החגים. כמה עליתי במשקל? הנעליים לא נסגרות לי פתאום. להתקלח לוקח לי הרבה יותר מדי זמן. לפעמים אני מותש באמצע מרוב גוף לסבן. שקלתי להתחיל ללכת למכונים לשטיפת רכב או להתקלח בחלקים, לעשות לפעמים רק שטיפה חיצונית. פעילות גופנית, אגב, לא מעניינת אותי. כולם סביבי רצים אבל בואו, בכל מרתון…

להמשך קריאה השמן עם הסטורי