עיר מקלט

בשבוע שעבר טסתי להופיע באילת, וכמו תמיד נהניתי לראות איך בשדה דֹב נדמה שכאילו יש בדיקות אבטחה חביבות כאלה ולא מאוד מחייבות. כולם שם מנסים להיראות רציניים, להתנהל כאילו זה כמו כל טיסה, אבל תכלס, התחושה היא שאם לא הבאת תעודה מזהה, אתה יכול להיכנס עם טלכרט. אהבתי גם שלמרות שהמטוס עצמו קטן יותר מבריכת כדורים בקניון קצרין, שאלו אותי אם אני רוצה לשדרג לביזנס בשמונים שקלים. מובן שלא רציתי. זה כמו לשלם כסף באוטובוס כדי לשבת מקדימה. אפילו וילון שיפריד בין הביזנס לפשוטי העם אין שם. בטיסה עצמה נכנסנו לכיס אוויר ובגלל שזה מטוס קטן זה היה ממש מלחיץ אבל הטייס הרגיע…

להמשך קריאה עיר מקלט

מורשת קרב

כל מי שגדל בציונות הדתית יודע ומכיר את התופעה: בחורים דתיים מתגייסים וכיפתם נושרת במהלך השירות הצבאי. לפעמים היא תחזור לאחר מכן ולעיתים לא. זה תהליך שיש מי שעצוב ממנו ויש מי שרואה בו עניין בלתי נמנע, אבל אין מי שמכחיש את קיומו. מה שאין זו תופעה הפוכה של חיילים חילונים שמגיעים לצבא ובמהלך השירות מחליטים להפוך לדתיים. מסיבה זו מוזר לשמוע לאחרונה דאגות וטענות של "הפורום החילוני" על הדתה בצבא. באופן אישי אני זוכר את תחושת הזרות שחשתי, כמי שהגיע מבית דתי, כשעשיתי את השבתות הראשונות שלי באותו אוהל עם מי שאינם שומרי שבת. זה משונה וזה מאתגר, אבל אני חייב לומר…

להמשך קריאה מורשת קרב

המתפשטים, המתגלגלים והיורקים

פרולוג. נדמה שרק אתמול התחלנו, והנה כבר ביום ראשון הקרוב גמר המונדיאל. אין ספק שהזמן עובר מהר כשבמקום לכתוב חומרים למופע חדש צופים בכדורגל (המנהל שלי שאל אותי, "עד מתי תגיד שאין לחץ, כי יש לך עד החגים?״ ״עד החגים״, עניתי לו). נראה שיש הסכמה שהמונדיאל הזה היה אדיר, ושמעתי מישהו אומר שכדורגל זה משחק כל כך מרגש - רק חבל שלא משחקים אותו גם בארץ. ואכן, צריך להודות שכשחושבים על ערן לוי, ובכן, זה פחות מזכיר כדורגל בלגי ויותר וופל בלגי. אני זוכר שהלכתי פעם עם הילדים למשחק של נבחרת ישראל בטדי והנבחרת שיחקה כל כך גרוע, שאחרי המשחק הגיעו ילדים חולי סרטן…

להמשך קריאה המתפשטים, המתגלגלים והיורקים

קרחנה

הגיע הזמן לומר זאת: אין מספיק רגישות ואין מספיק התייחסות אלינו, קהילת הקירחים בישראל. אין מספיק הבנה ואמפתיה לסבל שאנחנו עוברים, לזלזול שיש בנו. אנחנו קבוצת מיעוט חבוטה ונטולת זכויות. הרווחה בישראל לא מכירה בכאב שלנו, שלא מעורר שערה (סליחה על זה). הקרחת שלנו היא בדיחה. כולם צוחקים עליה, גם בנוכחותנו. אבל למה בעצם? הרי לא צוחקים על גמדים, ולא צוחקים על גידמים ובוודאי שלא על גמדים גידמים (יש שישה כאלה), אז מה רוצים מאיתנו הקירחים? אנחנו בחרנו בקרחת הזו? למה אתם משוכנעים כל כך שהתאוששנו מהטראומה, שזו עבורנו סתם שערה בכוס תה (שוב סליחה)? הרי גם לנו היה שיער. נולדנו איתו. חיינו…

להמשך קריאה קרחנה