ניקוי ראש

1 יש לי חבר שקיבל סרטן, לא עלינו, ואמרו לו שיש אוכל טבעוני שיכול לרפא אותו. הוא התלבט כמה דקות והחליט ללכת על כימותרפיה. 2 ואפרופו: טבעונים לא חיים יותר שנים. הם רק נראים זקנים. 3 קראתי מחקר שאכילה רגשית, משהו שלהערכתי אני סובל ממנו, מקצרת את החיים בכשנה וחצי. זה מאוד העציב אותי. אחר כך קראתי מחקר שאכילה כזו גם גורמת לך לישון פחות טוב, ועוד מחקר שטוען שזה גורם לבעיות נשימה, וזה כבר שבר אותי. אמרתי לאפרת: תקשיבי, אני עם החרא הזה גמרתי. לא קורא יותר מחקרים. 4 אני מכבד בעלי כלבים ויפה לראות אותם מסתובבים עם הכלבים לטיול בוקר, אבל…

להמשך קריאה ניקוי ראש

זה לא נוח כרגע

במהלך החג קראתי את החדש של יובל נח הררי. מאוד אהבתי את שני ספריו הקודמים של הפרופסור, בעיקר משום שהבנתי אותם. לאנשים עם הפרעות קשב זה דבר לא מבוטל, לפגוש ספר גדוש במידע שנכתב על ידי פרופסור ועם זאת מובן לקריאה. זו, בעיניי, גדולה לדעת לפשט רעיונות. להיות בהיר. הבעיה היא שבספרו החדש של הררי הרגשתי שכבר קראתי חלק ניכר מהרעיונות. הבעיה השנייה היא שהרגשתי אותו קצת יותר מדי בספר. עלה לו, כמו שאומרים. פה הוא דואג להכניס קטנה לאלאור אזריה (הבחור הזה, שבהחלט חטא, לא חטף מספיק שאתה דוחף אותו גם לרב־מכר עולמי?), שם הוא משחיל את מדיניות הממשלה באופן מעט שטחי…

להמשך קריאה זה לא נוח כרגע

המתבגר

1. התחלתי להשתמש לאפרת במוצרים שלה במקלחת. מתברר שפתאום הגעתי לגיל שבו כל הסבונים והשמפואים שלה מעניינים אותי. לא שיש בזה בעיה, פשוט אינני יודע להסביר זאת. יש לי פחות מה להפסיד כנראה. 2. פציעות לא מגלידות יותר. כילד, אם מישהו היה מתנגש בי במגרש, הייתי שולף את הריאה הפגועה החוצה וממשיך לשחק. היום כשמשתעלים לידי, אני מושבת לחודשיים. אני דופק את הזרת בשולחן וזקוק לשבועיים מנוחה. כשהייתי צעיר, השולחן היה נשלח לתיקון אחרי מפגש עם הזרת שלי. היום תנועה לא במקום ואני מבותר. 3. שמתי לב שלפתע אני משתתף בשיחות של נערים זרים. זה נראה לי לגיטימי משום מה. אני מרגיש שאני תורם לשיחה,…

להמשך קריאה המתבגר

אחרי הקול

אדוני ראש העיר, אתה שעומד להיבחר, נדמה לי שזה זמן טוב, ארבעה ימים לפני הבחירות לרשויות המקומיות, לפנות אליך באופן אישי ולהציע כמה דברים. אבל ראשית, ברכות. ברכות לך כי ניצחת וברכות לנו על שזה נגמר. כי המרחב שלנו, אדוני ראש העיר הנכנס, זה שהפך למוכה שלטים והתהדרות עצמית חסרת השראה שלכם המועמדים, יחזור סוף־סוף להיות שלנו. הפרצופים שלכם יוסרו מקירות חיינו. ולא נתגעגע. אני חייב להודות בצער כי באופן אישי לא ראיתי באף עיר ובאף מודעה או שלט חוצות איזו אמירה מקורית, איזו סיסמה שהציתה אצלי איזה ניצוץ, אפילו הבטחה כבדת משקל באמת לא מצאתי. כולם לעסו את אותה נוסחה מוכרת ועייפה: שלט…

להמשך קריאה אחרי הקול