החשמונאי של ימינו

בסוף ישנו גם העניין היסודי הזה של צדקת הדרך. מעבר לוויכוחים הנקודתיים בין שמאל לימין, שהם כמובן דיונים לגיטימיים וחשובים, יש לכולנו הבנה שזו הארץ שלנו. שבזכות אנחנו פה, בביתנו הלאומי. "לא ארץ נוכרייה לקחנו", אמר שמעון החשמונאי, אחרון בניו של מתתיהו, לפני 2,150 שנה, "ולא על נוכרים השֹתררנו, אלא על נחלת אבותינו, אשר נכבשה בידי אויבינו באחת העיתים בלי צדק. ואנחנו, כאשר הייתה לנו שעת כושר, השיבונו אלינו את נחלת אבותינו". אני נזכר בשמעון החשמונאי כשאני חושב על סא"ל מ', גיבור ישראל שהיה אנונימי בחייו ובמותו. ואני חושב על מ' הרבה. מנסה לדמיין מהמעט שפורסם, מה עבר עליו ברגעי הגבורה האחרונים. נניח…

להמשך קריאה החשמונאי של ימינו

השומר הצעיר

עמדתי ליד חדר האוכל של הפלוגה. המפקד הציץ בשעונו ואמר בקול קשוח: "40 שניות, הקפת את הש"ג זוז!" הסתכלתי לעבר הש"ג איתן, שבדיוק שמר שם. "איתן!" צעקתי "בוא מהר!" איתן חשב שאני קורא לו בשם המפקד, והוא רץ אליי. כשהוא הגיע אל שנינו, הקפתי אותו ונעמדתי מול המפקד. "מה נראה לך שעשית הרגע", שאל המפקד בתימהון. "הקפתי את הש"ג", עניתי. "אתה לא הקפת את הש"ג", הוא אמר, כשהתימהון הופך לזעם. "אתה הקפת את איתן". "אבל איתן הוא הש"ג", השבתי. "ש"ג זה שער גדודי!" זעק המפקד, "מה הקשר לאיתן?!" "ש"ג זה שומר גדודי", היתממתי, "וביקשת שאקיף את הש"ג, אז הקפתי אותו". "אתה מתחצף, חנוך?…

להמשך קריאה השומר הצעיר

גידי, אל תתרחק ממני!

אז מתברר שיש קמפיין חוצות חדש שקורא להתגרש מהפלסטינים. באופן אישי אני נמנה עם אלה שהגירושים מעזה, שאפעס לא ממש הביאו עלינו שקט, כמו גם הגירושים מלבנון שעלולים להמיט עלינו בקרוב מערכה צבאית שלא ידענו כמותה, גורמים לי לחשוש מהצעה שמבקשת לשכפל את הרעיון גם חמש דקות מכפר־סבא. אבל זה אני, ויש מי שחושב אחרת, ומן הסתם יש ליוזמה רציונל שראוי באמת להעמיק בו. אלא שהימים אינם ימים שמקיימים בהם דיון מעמיק, לא בנושא הזה ולא בשום נושא שעל הפרק, כי לכולם נורא דחוף להתווכח על ביבי, כשהלהיט העדכני הוא "כן־או־לא־אשם בתיק 4000". ואלה הם פני הדברים: תומכי נתניהו צריכים להודות שתיק 4000…

להמשך קריאה גידי, אל תתרחק ממני!

סלט קיסר

״את יודעת מה יפה פה, רוחל׳ה״, אמר ישראלי שעמד לידנו לאשתו בעת שהיינו בקולוסיאום והתבוננו בעוד אחד מהמונומנטים המדהימים של רומא, ״שאת כל זה הם בנו ביום אחד!״. לרגע עוד חשבתי להסביר לו שהוא לא ממש הבין נכון את הפתגם, אבל מישהו קטע את התוכנית שלי והחל להסביר לי מה התרחש לפני אלפי שנה במקום שאנו עומדים: חלק מהמופעים שהתרחשו כאן היו קומיים־טרגיים, כלומר הם החלו בשעשוע אבל בסופם היו הרוגים. אריות הטורפים בני אדם, או לוחמים המקיזים דם מצוואר חבריהם לקול תרועות הקהל. אפרת שאלה איך בכלל אפשר ליהנות מדבר כזה. זו כמובן שאלה נכונה, אבל צריך להודות שעצם השילוב בין הקומי…

להמשך קריאה סלט קיסר