פחדתי על הבית שלי, על רמת הגולן. לא עוד

כאשר צפיתי בראש הממשלה מעניק לנשיא ארה"ב יין מרמת הגולן, בסיום הטקס בבית הלבן, עלו דמעות בעיניי. אני זוכר היטב איך הקימו את היקב הראשון ברמה. אבא היה אז אחראי על הכשרות. עד היום אני שומר בקבוק אחד ששמו של אבא חתום מאחור (אני מקווה לפתוח אותו כשבני הקרוי על שמו יעמוד תחת החופה). היינו נרגשים באמת מהאפשרות שענבי הכרמים שלנו, שבחלקם עבדנו כנערים בימי החופש, יגיעו לבקבוקים שיהיו ערבים לחיכם של טועמי יינות בארץ ואולי גם בעולם. זה נראה אז כמו חזון רחוק. והנה, ראש ממשלת ישראל מעניק לנשיא ארצות־הברית יין מהגולן בטקס שמכריז על ריבונות ישראל על האדמה היפה הזאת. היינו…

להמשך קריאה פחדתי על הבית שלי, על רמת הגולן. לא עוד

יאללה, עפתי מפה

כשהייתי בכיתה ד׳ מישהו מבית הספר נכנס להתקף צחוק בטקס יום השואה. הוא אמור היה להקריא פרק מתהילים, אבל החל לצחוק. הסיטואציה הייתה מבעיתה: מאתיים תלמידים בחולצות לבנות מביטים בו נוהג בזלזול בטקס כה עצוב. אני דווקא הסתכלתי עליו ברחמים. חיבבתי אותו, ותהיתי כיצד יוכל להיחלץ מהמצר, שהרי התקף צחוק, כידוע, רק מתגבר כשמנסים ללכת לו על הראש. אלא שברגע הזה עשה התלמיד דבר אדיר: הוא הפך את הצחוק לבכי. הוא מילט פניו בידיו, ואת התקף הצחוק הפך באופן מלאכותי - אבל אמין מאוד - להתקף בכי. ברגע תיאטרלי אחד, ממצב בלתי אפשרי של זלזול ביום השואה, הוא הפך לגיבור הטקס והיה לילד…

להמשך קריאה יאללה, עפתי מפה

לדרבי חוקים משלו

בבחירות הקרובות אצביע לימין החדש בגלל אבא שלי. אבל לפני שאסביר זאת, ברשותכם, אומר משהו עקרוני ביחס לבחירות הקרובות, משהו שהמפלגות והתקשורת מנסות להצניע, משיקולי רייטינג ועניין: הבחירות הקרובות הן הבחירות הכי לא גורליות שהיו למדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות. ההבדלים בין שתי המפלגות הגדולות, הליכוד וכחול לבן, אינם גדולים, ועתידו של נתניהו ממילא יוכרע בתוך כמה חודשים בשדה המשפטי, כך שישראל תיכנס לעידן פוסט־נתניהו בלי קשר לתוצאות הבחירות. אבל אף שהבחירות עצמן לא באמת גורליות, לצד הבחירות הללו מתקיים מאבק נוסף על עתידו של הציבור הדתי־לאומי, והמאבק הזה, לכל מי ששייך לציבור הזה והגיע ממנו, חייב להיות חשוב ביותר. נאמר זאת כך:…

להמשך קריאה לדרבי חוקים משלו

הרגע הזה, שבו אבא שלך נותן לסוס לשתות יין

בשנים ההן, כשהתחפושת הכי שנונה הייתה להתחפש ל״שום דבר״ (שרשרת שום ועיתון "דבר"), וכשכולם הכינו את התחפושות בעצמם, היה לי חבר טוב, שמכיתה א' עד ה׳ התחפש לקאובוי. כמה ימים לפני פורים בכיתה ו' לקחתי אותו לשיחה ואמרתי לו שלדעתי כדאי שהפעם יגוון. לא רציתי שזיכרונות ילדותו מפורים יהיו חדגוניים כל כך. הוא אמר שאני צודק. בבוקר פורים ראיתי אותו שוב מחופש לקאובוי. מה קורה, שאלתי, לא אמרנו שהשנה אתה מתחפש למשהו אחר? השנה אני לא קאובוי, הוא ענה. השנה אני שריף. באותה שנה אחי התחפש לחסיד. הביאו לו בגדים שחורים מירושלים והדביקו לו פאות מסולסלות. התחפושת הייתה חמודה, אבל הבעיה שהתעוררה הייתה…

להמשך קריאה הרגע הזה, שבו אבא שלך נותן לסוס לשתות יין

זה כל הקוסמוי

בכניסה לבית הישראלי בקופנגן יש שלט מתוק שכתוב בו: "ברוכים הבאים לבית הישראלי. אנחנו אוהבים אתכם כמו שאתם״. זו הפעם הראשונה שלי בתאילנד, ומעבר ליופי הבלתי נתפס שעיניי גומעות פה, יש משהו שחשוב לי לכתוב. אם תרצו, מסר שחשוב לי להעביר. כי יש לנו הרי נטייה להוציא שם רע לעצמנו ולמטייל הישראלי. להשחיר את פניו של הישראלי בחו"ל. ואני יודע שיש מקרים קשים של ונדליזם ובעיות נוספות, אבל אני קובע כי אלה מקרים בשוליים. המסה הקריטית של הישראלים שאתה פוגש בעולם הם מקסימים כל כך, ורוצים לעזור. וכן, הם גם מחפשים להיות ביחד. אני יודע שיש אליטה פלצנית שמחפשת לנסוע רק למקומות ויעדים…

להמשך קריאה זה כל הקוסמוי