אכן קן

לא בשביל להישמע זקן או משהו, אבל זה באמת נהיה קשה להסביר לצעירים איך היה פה פעם, כשהיה רק ערוץ אחד בטלוויזיה. ומה שעוד יותר קשה להסביר זה כמה מרגשת הייתה האפשרות שיראו אותך בערוץ הזה. מאחר שעד הווידיאו לא הייתה יכולת להקליט תוכניות או לצפות בהן לאחר מכן ברשת - אם הייתה אפשרות שיראו משהו שקשור אליך בערוץ היחיד במדינה, ההתייצבות מול המסך הייתה מוחלטת. אסור היה למצמץ. ובאותם ימים הייתה תוכנית שנקראה "תצפית" (יעל דן הנחתה אותה לתקופה מסוימת), ובוקר אחד הגיע ל׳ לבית הספר בסערה: "עושים תוכנית על אבא שלי לטלוויזיה! באים לצלם אותו מ'תצפית'". "את אבא שלך?", תהינו, "למה…

להמשך קריאה אכן קן

חופש החיבור

את "חזרה בלי תשובה", ספרו החשוב והמרתק של דוקטור מיכה גודמן, התחלתי לקרוא ביום ההילולה במירון, סיימתי ביום שבו התקיים מצעד הגאווה בתל־אביב, ושמתי לב לדבר מעניין: אף שבמצעד הגאווה יש רבים שסבורים (לא בלי מידה של צדק) שאלה שנמצאים בהילולה במירון לא מקבלים אותם ואולי אף מחפשים (דרך שלוחיהם בפוליטיקה) לפגוע בהם ולמנוע מהם זכויות; ואף שבהילולה במירון יש רבים שחשים, שוב לא בלי מידה של צדק, שבמצעד הגאווה יש רבים שמתעבים אותם ומזלזלים באורח חייהם, אני באמת חש אמפתיה עמוקה מאוד נוכח שני האירועים האלה. אני מביט על ההילולה במירון ורוצה להיות שם, עם מאות האלפים שמסתופפים יחד סביב קבר הצדיק,…

להמשך קריאה חופש החיבור

החֵימר שממנו חלומות עשויים

אני יושב בשורה השביעית באצטדיון פיליפ שאטרייה, שמארח את תחרות הרולאן גארוס. כעשרה מטרים ממני, על המגרש, יושבת המדורגת ראשונה בעולם, נאומי אוסקה, שהייתה היפנית־אמריקאית הראשונה שזכתה בגרנד סלאם. מאז שראיתי את דמעותיה בטלוויזיה, במשחק שבו זכתה באליפות ארה״ב, אני עוקב אחריה בסקרנות. יש לאוסקה הגשה וחבטות כף יד אדירות, אבל ברגע הזה אני שואל את עצמי על האופי שלה: היא הפסידה במערכה הראשונה לטניסאית אותה הייתה אמורה לנצח בקלות, והיא כעת בפיגור 5:4 במערכה השנייה, כשההגשות הן של יריבתה. היא יושבת על הספסל בין המשחקונים ופניה מכוסות במגבת. היא מליטה את פניה, ראשה זז באופן שמבהיר: היא בוכה. האם היא תוכל מתוך…

להמשך קריאה החֵימר שממנו חלומות עשויים

גבירותיי ורבותיי, מהפך

בשבועות האחרונים קראתי כאן להקמת ממשלת אחדות. זה אולי ידהים אתכם, אבל לא הייתה לקריאתי השפעה. מדוע זה לא קרה? הסיבה היא בנימין נתניהו. זה לא בהכרח ״אשמתו״, אבל הוא הסיבה לכך שזה לא קרה, וכל עוד הוא יהיה בראשות הליכוד, לא תהיה אחדות. וחשבתי בימים האחרונים שמי שכמוני חושב שישראל צריכה אחדות, צריך להצביע בפעם הזו למפלגה שההצבעה עבורה תגדיל את הסיכוי לאחדות. ומי המפלגה הזו? בגוש המרכז־שמאל זו כנראה כחול לבן; ועבור אנשי ימין (כמוני) שיתקשו לחצות גוש אבל אינם מסוגלים להצביע לנתניהו מצד אחד ולמפלגה שכוללת את הסמוטריצ’יה מהצד השני - ליברמן הפך לאופציה ממשית. זה מעט ספקולטיבי, אבל נדמה…

להמשך קריאה גבירותיי ורבותיי, מהפך