שנה של ערבות הדדית

שנת העצמאות הבאה עלינו לטובה, שנת ה־73 של ישראל, תהיה אחרת. מרוב ויכוחים על כן ביבי או לא ביבי, לא שמנו לב שבעשור האחרון נסענו לחו"ל, קנינו, עבדנו ובילינו. גם מבחינה ביטחונית נהנינו משקט יחסי. ייקח הרבה זמן עד שנטעם שוב מסיר הבשר, עד שנקבל את חיינו הקודמים בחזרה. צריך להסתכל על המציאות ביושר: זה הולך להיות קשה. וכדי לעבור את זה נצטרך להיות יחד. ואנחנו רואים שיש עדיין, גם כעת, מי שממשיכים לחפש על מה להתקוטט: בוועדה בכנסת הטרלול חוגג, 600 שרים וסגני שרים חדשים הולכים להתמנות בשעה שכמיליון אזרחים יושבים בבית, וברקע מריבות מתישות וחסרות פשר בין פרקליטי המדינה. אנו, אזרחי…

להמשך קריאה שנה של ערבות הדדית

דברים שרואים מהחלון של ריבלין

הימים עודם ימי קורונה, אז נפתח בכמה עדכונים, כפי שנהגנו לעשות פה מאז החלה המגפה. ראשית, מנכ"ל משרד האוצר החל במסיבות העיתונאים האחרונות לכנות את משה בר סימן טוב "ברסי". ואני תוהה: מה קרה נפתחנו פתאום? אה? נגמרה המגפה ולא ידעתי? למה ככה? למה בית זונות? תחושה לא טובה, חברים, ניחוחות של אס"ק, נא להתאפס.  הלאה: לא היה נחמד אם את ההצהרות שלו נתניהו יסיים כמו דקל וקנין? "אזרחי ישראל, עלינו להיות חזקים ולשמור מרחק. יום גשום כבר סוף עונה...".  לגבי ההנחיות החדשות, שמתי לב במוצ"ש שאנשים שמחו מכך שטווח השיטוט גדל מ־100 מטר ל־500. מי ישמע, 100 מטר מהבית זה רק המכולת,…

להמשך קריאה דברים שרואים מהחלון של ריבלין

בלי מסכות

ברגעים הקשים של הקורונה, שעה שהכל נראה אבוד וחסר תכלית, חיפשתי אנשים גדולים להיאחז בהם. תמיד בשעות הקלסטרופוביה הקשות אני עובר על דברים שמנהיגים מעוררי השראה אמרו בעבר, אמירות שייתנו לי כוח גם היום. בתקופה האחרונה למשל, מנחם בגין הוא הדמות שמרימה אותי. ברגעים העלובים ביותר של הסגר, רגעים שבהם הסתובבתי עם טרנינג ותהיתי למה נתנו בכלל שמות לימי השבוע אם ממילא כל הימים נראים אותו דבר; רגעים שבהם לא הבנתי למה יש דלת למקרר אם כלל לא מספיקים לסגור אותה מרוב שאוכלים - נזכרתי בבגין המנוח, שעמד בשעתו הקשה מול האומה והכריז: איני יכול עוד. איזה איש. כמה כוחות נפש. איזו התפרקות…

להמשך קריאה בלי מסכות

אם "הכל לטובה", מה עם הקורונה?

יש כל מיני קואוצ׳רים, שמספרים בסרטונים בפייסבוק איזה שיעור חשוב אפשר ללמוד מהקורונה, ואני אומר: אחלה, למדנו הרבה, ותודה על הכל. אבל מתי מסתיים כבר השיעור המזוין הזה? פסח כעת, והאווירה לא פשוטה, אז בואו ננסה לכבוד החג ללמוד קצת, לשתות מים חיים, אולי זה ירווה את צימאוננו. כי יש מגפה כעת. ורע. ואחד הדברים שלמדנו ביהדות זה שהכל לטובה, לא? הנה למשל סיפור נפלא ממסכת ברכות על רבי עקיבא: פעם אחת היה ר' עקיבא מהלך בּדּרך. הגּיע למקום אחד, בִּקש אכסניָא ולֹא נתנוּ לו. אמר: "כל מה שעושה הקדושׁ ברוּך הוא הכל לטובה". הלך ולן בשדה, והיוּ עמו חמור ותרנגל ונר. בא…

להמשך קריאה אם "הכל לטובה", מה עם הקורונה?

הסדר האינטימי שלי

בכל שנה אנחנו אומרים בשולחן הסדר שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, אבל אנחנו לא באמת מרגישים ככה. מאיזו מצרים יש לנו לצאת, בואו? מה היה רע לנו בחיים הקודמים? במה התעסקנו בכלל, בזה שאיל גולן הסיר מאופירה עוקב? אבל בפסח הזה הסיפור אחר. הוא באמת אחר. ברמה העולמית, ברמה הארצית אבל גם ברמה האישית, לכל אחד יש בחג הזה איזו מצרים שהוא משתוקק לצאת ממנה. ההסתגרות בבתים, העסק שעומד לקרוס, החשש לבריאות של ההורים, התוכניות הגדולות שהתבטלו ברגע, הגעגוע למרחבים ולשגרה שמתברר לנו כעת שכה אהבנו. אני מודע לכך שאינני הליהוק הראשון עליו הייתם חושבים לקואצ'ר…

להמשך קריאה הסדר האינטימי שלי

החיים בניוטרל

זה הטור השלישי מאז פרוץ הסגר, ואפשר לומר בגדול, שאיבדנו את החירות, את הפרנסה, את המסגרות לילדים ואת שמחת החיים. הכל נעלם ברגע. רק התיאבון נשאר. אומר לכם מה המצב הנפשי שאני שרוי בו מזכיר לי: היה לי פעם רופא שיניים שנהג להזהיר אותי יותר מדי לפני שהכאיב לי. זה הטריף אותי. "תקשיב חנוך", הוא היה אומר לי, "אני עכשיו אקדח פה וזה יכול להכאיב. עכשיו אתן זריקה ואתה תרגיש כאב". "אדון רופא", אמרתי לו לבסוף, "אולי פשוט תטפל בי במקום להפחיד לי את התחת? תכרות לי את הראש מצידי, זה פחות יכאב לי מהחרדה המטורללת שאתה מייצר אצלי. למה אני צריך הקדמה…

להמשך קריאה החיים בניוטרל